Rabino Itzjak Ginsburgh shlita
Parashá Nitzavim Vaielej día 3
Dice la Torá: [Deuteronomio 30:11-14]
“כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ”.
“Porque esta mitzvá [precepto] que te ordeno hoy no está oculta para ti, y no está lejana. No está en el Cielo para que digas quién va a subir al Cielo. Y tampoco está del otro lado del mar para que digas quién cruzará el mar y la tomará para nosotros y nos la contará y la haremos. Porque esta cosa está muy cerca de ti, en tu boca y en tu corazón para que la hagas.”
¿De qué precepto se está hablando aquí? Unos comentaristas sostienen es la teshuvá, el arrepentimiento y retorno a Hashem, tal como se recordó antes, “y retornaste hasta Hashem Elokeja”, otros dicen se refiere a toda la Torá.
En una de sus alocuciones el Rebe de Lubavitch explica los versos “no está en el cielo… y no está cruzando el mar” como refiriéndose a la redención y el Mashíaj.
No piensen que la redención está lejos de nosotros y no está en nuestras manos, por el contrario “hagan todo lo que puedan para traer al Mashíaj”, porque esto depende de nosotros.
Entonces también la expresión” este precepto” se refiere a la redención, es nuestra mitzvá.
Las palabras “en tu boca y en tu corazón” se pueden explicar de acuerdo a las tres interpretaciones: “en tu boca” se refiere principalmente al estudio de la Torá, que se debe decir con la boca.
“Y en tu corazón” se refiere principalmente a la teshuvá, que se hace con la intención del corazón.
“Para hacerla” es la mitzvá de la redención, el objetivo.
הרב יצחק גינזבורג
פרשת נצבים-וילך יום שלישי – מצות הגאולה
“כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ”.
על איזו מצוה מדובר כאן? יש מפרשים שמדובר על התשובה שהוזכרה לפני כן, “ושבת עד ה’ אלהיך”, ויש מפרשים שמדובר על התורה כולה.
באחת השיחות של הרבי מליובאוויטש, הוא מסביר את הפסוקים “לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא” כמתייחסים אל הגאולה והמשיח. אל תחשבו שהגאולה רחוקה מאתנו ואיננה בידינו. אלא “עשו כל אשר ביכולתכם להביא משיח”, כי הדבר תלוי בנו. אם כך, גם הביטוי “המצוה הזאת” מתייחס לגאולה, זו המצוה שלנו.
את המילים “בפיך ובלבבך לעשותו” מתאים להסביר לפי שלשת הפירושים: “בפיך” מתייחס בעיקר ללימוד התורה שמצוה לומר אותה בפה. “ובלבבך” מתייחס בעיקר לעבודת התשובה, שנעשית בכוונת הלב. “לעשותו” זו מצות הגאולה, התכלית.
