Partzufim, perfil de acuerdo a las Sefirot de las Historias de Vida de Rabi Iosef Iztjak Shneerson – Admur Haraiatz
De las enseñanzas del
rabino Itzjak Ginsburgh
11-12 de Tamuz – Ramat Aviv
“No solo a mi me salvó HaKadosh Baruj Hu el 12 de Tamuz, sino también a todos los amantes de nuestra Torá Sagrada, los observantes de la Torá, y a todos los que con el Nombre Israel son llamados”.
Mañana es 12-13 de Tamuz, hay una melodía de la redención del Rebe anterior.
Comenzamos a contar a los niños algunas historias sobre el Rebe anterior, y como de costumbre continuaremos (e incluso regresaremos) y haremos un partzuf, un perfil de acuerdo a las sefirot, de las historias según los poderes del alma del Tzadik, del Rebe. Notamos que mañana es el 127 cumpleaños del Rebe Raia”tz, que es un número que denota shlemut, totalidad, integridad, algo completo y perfecto, como en el caso de nuestra madre Sará, desde la corona Keter (cien años, diez veces diez), Jojmá y Biná (veinte años) y los Atributos del Corazón (siete años). Precisamente en el año 127 del nacimiento del anterior Rebe, es adecuado pensar en su corona, su intelecto y sus atributos.
סיפורי הרבי ריי“צ
י תמוז סז – רמת אביב
סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט”א[1]
מחר זה יב-יג תמוז, אז יש את ניגון הגאולה של הרבי הקודם.
התחלנו לספר לילדים כמה סיפורים על הרבי הקודם, וכדרכנו נמשיך (ואף נחזור) ונעשה פרצוף של סיפורים לפי כחות הנפש של הצדיק, של הרבי. ציינו שמחר זה יום הולדת ה-127 של הרבי הריי”צ, שזה שלמות – כמו אצל שרה אמנו – של כתר (מאה שנה) חו”ב (עשרים שנה) ומדות (שבע שנים). דווקא ביום הולדת 127 של הרבי הקודם ראוי לחשוב על הכתר שלו, השכל שלו והמדות שלו.
Keter – Corona:
Una vez, a principios de la década de 1940 E.C., durante la guerra, el Rebe Menajem Mendel viajó a París para traer a su madre a América, durante la vida del Rebe anterior. Se quedó allí por algún tiempo (o después de la guerra, antes de ser Rebe) y se reunió con los seguidores que estaban allí entonces en Paris. Le pidieron que despierte misericordia en el Rebe Raiiatz, el rebe anterior, su suegro, para que puedan obtener visas para que puedan salir de Francia y llegar a América. El Rebe miró a los jasidim, jasidim muy importantes, y les sonrió un poco, y les dijo, ¿ustedes piensan que alguien tiene que recordarle que piense en ustedes, para bien, para que despierte en el Cielo grandes misericordias? les contaré una historia real. Debido al encarcelamiento anterior y los terribles tormentos que sufrió el anterior Rebe con los comunistas – quien también tuvo una sentencia de muerte, como es bien sabido, y fue severamente torturado, y cayó enfermo, y hubo un tiempo ya en NY, en Brooklyn, que todas las enfermeras venían para darle una inyección.
A las siete de la mañana en punto, en el reloj, por lo que el Rebe anterior estaba sentado listo en su mesa, esperaba, la enfermera llamó a la puerta, entró y le dio la inyección. Una vez llegó un minuto antes de las siete y tocó como de costumbre en la puerta, y nadie respondió, el rebe estaba solo en su pieza. Esperó hasta las siete, pensando que se había adelantado un minuto. Siguió golpeando a la puerta, y todavía no le respondían. Abrió la puerta y entró por propia iniciativa, y de repente ve que el Rebe no está como de costumbre, sentado con la cara frente a ella, completamente alerta, sino estaba sentado de espaldas a ella, y no está en este mundo, sus ojos están cerrados y no está allí para nada. Ella se asustó mucho mucho, e inmediatamente llamó a los miembros de la casa, la esposa del Rebe, etc., y todos se asustaron, hasta que el Rebe mismo, su yerno, que estaba no lejos del lugar, lo llamaron para que venga rápidamente. Llegó y vio el estado de su suegro, pero no se asustó en absoluto, solo inclinó la cabeza hacia la boca del Rebe Raiatz y lo escuchó decir en voz baja La Canción del Mar con la cantinela de la Torá. Dijo que todo estaba todo bien, que no había necesidad de entrar en pánico, esperaron un rato, y después de un rato el Rebe se despertó de donde estaba y regresó.
Entonces, esa noche, doce horas después, recibieron un telegrama de Rusia o Polonia de que había un grupo de seguidores que necesitaba cruzar la frontera con riesgo de muerte, y si los atrapaban era un peligro real para la vida, y en el momento en que lograron cruzar, con la ayuda de Hashem Bendito Sea, con una gran ayuda del Cielo, cruzaron la frontera en paz. Vieron que ese fue exactamente el momento en que el Rebe estaba cantando con apego a Dios y dijo el “Entonces cantó Moshé…” en voz baja.
Así, el Rebe termina la historia para el Jasidim en París, sepan que el Rebe está junto a todos ustedes, y especialmente con los jasidim cercanos, él está constantemente con ellos, y especialmente en tiempos de problemas. Cuando uno de los jasidim está en un momento de problemas, el Rebe está con junto a ellos, y despierta compasión por ellos, y no solo eso, sino es como si tomara su mano por la fuerza y los sacara de problemas. Esta es una historia: la historia de la conexión y el apego del Tzadik a su gente, sus jasidim en especial. Por supuesto, todo judío tiene el mérito en este mismo momento a ser designado uno de los jasidim, uno de los seguidores del Rebe.
Esta historia la ponemos en el lugar de la sefirá de la corona, Keter, porque la corona es apego, por encima de toda lógica, lemala mitaam vadaat, no es de acuerdo a la mente. Hay en esto pensamiento, está escrito que el Rebe piensa en los jasidim, no solo ora por ellos, sino que también los siente. Y además de la telepatía de sentirlos, hay algo muy por encima de la telepatía. Piensa y sabe lo que les pasa, pero además hay una fuerza para atraerlos y sacarlos del sufrimiento, verdaderamente en su pensamiento, que no es en absoluto un pensamiento mental, sino que toma al jasid con la mano y lo saca del problema. Por supuesto, a la vez que despierta la misericordia celestial, para que no sean atrapados, etc. Para que haya ayuda del Cielo por encima de las leyes de la naturaleza, sino en forma milagrosa.
Si esta historia se cuenta de esta manera, que no hay necesidad de pedir al rebe un despertar de la misericordia del Cielo, porque de todas maneras está apegado y esencialmente conectado con los Jasidim, es posible darle otra explicación en profundidad de acuerdo al camino de la Cabalá y el jasidismo. Despertar gran misericordia, rajamim rabim, por alguien es despertar el secreto de la Dikna, los 13 Atributos de Misericordia de Keter. Es un secreto de la Cabalá, llegar a la Dikna Kadisha, a la Barba Sagrada, por así decirlo, De Arij Anpin, el nivel de Voluntad de Keter, de Atika, Atik Iomin, el nivel de Placer de Keter, donde está la fuente de la gran misericordia, Rajamim Rabim. Especialmente cuando se necesita realizar un milagro, que es algo por encima de la naturaleza, se necesita llegar a Rajamim Rabim de Keter, la Gran Misericordia de la Corona, y es suficiente llegar a las Misericordias de Z”A, Zeer Anpin, los 7 atributos inferiores de la Corona).
Si el Rebe se ríe así de la solicitud de los jasidim de que medie ante el Rebe Anterior y despierte gran misericordia, es una señal también sobre él mismo, en tanto Rebe potencial que tiene ese mismo sentido por su conexión con el Rebe anterior. Y de acuerdo a su sensibilidad, el lugar de donde viene la salvación, la Salvación de Hashem en un abrir y cerrar de Ojo, es un lugar también más elevado que la Barba de Arij Anpin, es el lugar de su fuente. De acuerdo con la Cabalá, dicho en pocas palabras, para los Trece Tikunei Dikna, los 13 Atributos de Misericordia hay dos fuentes (y para entender exactamente uno debe estudiar los escritos de Arizal en profundidad). Hay un lugar llamado Moja Stimá, El Cerebro Oculto de la Corona, que es la sabiduría en la Corona, o Jojmá SheBaKeter, el motivo oculto en Keter. En palabras de Jasidut el Cerebro Oculto se llama Coaj Hamaskil, el Poder del Pensamiento, de donde vienen los pensamientos y las ideas, del inconsciente dentro de la conciencia.
Y hay un lugar más elevado que Moja Stimaá, la Sabiduría de la Corona, que es Keter ShebaKeter, La Corona en la Corona, en Cabalá llamado Gulgalta, el Cráneo que rodea el cerebro. Es el Gran Amor, Ahavá rabá, es el Deseo por encima de la Voluntad, Ratzón.
Aquí, en esta historia, como se cuenta, uno siente la cooperación, la conexión a nivel de la corona de esos dos niveles. Que el Rebe piensa en ti, su pensamiento proviene de ese lugar llamado Jojmá Stimaá, la Sabiduría Oculta en el inconsciente profundo. Y que piense con Gran Amor, y no solo piensa, sino que te ama con amor infinito, y este amor infinito del Rebe es en realidad la mano derecha que puede alcanzarte (no la mano derecha de Zeer Anpin, de la que se dice “y tu derecha me abraza” de cerca), sino que es la mano derecha de Atik, el Anciano de los Días, la segunda Cabeza de Keter, el Placer, que se inviste en Gulgalta De Arij Anpin, El Cráneo del Nivel inferior de Atik, la Voluntad, y esa mano derecha abraza a todo el mundo. La mano derecha representa al Amor, pero es el amor de Atik, muy profundo y elevado que se inviste en Gulgalta De Arij, la Corona de la Corona por encima de Jojmá Stimáa.
Así es retratar a un Rebe, como en esta historia, que te saca del exilio, del peligro de muerte con su diestra infinita, mientras está todo concentrado y despojado de toda materialidad, no estaba en su cuerpo sino allá, no está aquí sino junto a los seguidores. No era solo telepatía, sino mucho más allá que eso, él mismo está allá y su mano los abraza y así los saca.
Estos dos niveles de “Jafetz Jesed“, el Deseo de Bondad, cuando se inviste Gulgalta de Arij Anpin, junto con la capacidad de comunicarse a distancia, en el pensamiento reflexivo que desaparece, esas son dos fuentes de los 13 Tikunei Dikna.
Y otro ‘vort’ (una kavaná del Arizal): El Arizal dice que en los 13 atributos de Misericordia (como vemos en esta historia) que no se encuentra aquí sino junto a sus jasidim que la raíz de la religión es de el MOS, pero de la “gracia creada”. Hasta que “y limpio” (el decimotercer signo, el signo inferior del cual mama la madre) reciben la luz de Galgalta, y solo en la “gracia creada” hay una superposición, que recibe de ambos. Se dice de la “bondad creada” “no hay suerte para Israel” – el Rebe menciona en las fuentes del Sumo Sacerdocio, pero el poder de unirlos pertenece en particular a la “gracia creada”, la octava e infinita medida, y continúa abundancia, etc. de “no hay suerte para Israel”. El primer poder de los justos, Incluso si dice una corona superior.
:כתר
פעם אחת, בתחילת שנות ה-40 למנינם, תוך כדי המלחמה (או אחרי המלחמה, לפני נשיאות הרבי), הרבי נסע לפאריז להביא את אמו לאמריקה, בחיי הרבי הקודם. שם הוא שהה כמה זמן, והתוועד עם החסידים שם. בקשו ממנו שיעורר רחמים אצל השווער שלו, הרבי הריי”צ, שיצליחו להשיג ויזות כדי שיוכלו לצאת מצרפת ולהגיע לאמריקה. הרבי הסתכל על החסידים – חסידים חשובים מאד – וקצת חייך עליהם. ואמר, אתם חושבים שמישהו צריך להזכיר לרבי לחשוב עליכם לטובה ולעורר עליכם רחמים רבים? אספר לכם סיפור שהיה. עקב המאסר והיסורים האיומים שעבר הרבי הקודם אצל הקומוניסטים – שהיה לו גם דין מות, כידוע, וזרקו אותו והתעללו בו מאד – הוא חלה, והיתה תקופה מסוימת בברוקלין שכל בקר נכנסה אחות להזריק לו זריקה. היתה שעה מדויקת – שבע בבקר על השעון, אז הרבי הקודם ישב מוכן ומזומן ליד השולחן שלו, האחות דפקה ונכנסה ונתנה את הזריקה. פעם אחת, מספר הרבי, היא הגיעה דקה לפני שבע ודפקה כדרכה על הדלת, ואף אחד לא ענה. היא חכתה עד שבע, חשבה שהקדימה דקה, והמשיכה לדפוק – ועדיין לא ענו לי. היא פתחה את הדלת ונכנסה בעצמה, ופתאום רואה שהרבי לא כתמיד – יושב עם הפנים מולה, ערני לגמרי – אלא יושב עם הגב כלפי, ולהוא לגמרי לא בעולם הזה, עיניו סגורות והוא לא נמצא כאן בכלל. היא נבהלה מאד מאד, ומיד קראה לבני הבית – לאשתו של הרבי וכו’ – וכולם נבהלו, עד שהזעיקו את הרבי שיגיע מהר, וראה את המצב של השווער, אבל הוא לא נבהל בכלל, ורק הרכין את ראשו לפה של השווער ושמע שהוא אומר בשקט את שירת הים בטעמים. הוא אמר שהכל בסדר גמור, לא צריך להבהל – חיכו כמה זמן, וכעבור כמה זמן הרבי התעורר מאיפה שהיה וחזר. אחר כך, באותו לילה, שתים עשרה שעות אחר כך, קבלו טלגרמה מרוסיה או מפולין שהיתה קבוצה של חסידים שהיו צריכים בסכנת נפשות לעבור את הגבול, ואם היו תופסים אותם זה היה סכנת נפשות ממש, ובאותו זמן שהצליחו בעזר השי”ת, היתה להם סיעתא דשמיא גדולה, לעבור את הגבול בשולם – זו היתה בדיוק השעה שהרבי היה בדבקות ואמר “אז ישיר” בשקט. כך, מסיים הרבי את הסיפור לחסידים בפאריז, תדעו לכם שהרבי נמצא ביחד עם כל אחד, ובפרט עם החסידים הקרובים – הוא בדבקות עמם כל הזמן, ובמיוחד באיזו עת צרה. כשמישהו מהחסידים נמצא באיזו עת צרה הרבי איתם ביחד, ומעורר רחמים עליהם, וכאילו אוחז ביד שלהם בכח ומוציא אותם מהצרה.
זה סיפור אחד – סיפור ההתקשרות והדבקות של הצדיק באנשים שלו. כמובן, כל יהודי זכאי מיד ברגע הזה להמנות על חסידיו של הרבי. את הסיפור הזה נשים בכתר, בגלל שהכתר זה דבקות – דבקות למעלה מטו”ד. זה לא שכל – יש בזה מחשבה, כתוב שהרבי חושב על החסידים (לא רק מתפלל עליהם), וחוץ מהטלפתיה שמרגיש אותם ויודע מה קורה עמם, יש כאן גם הרבה יותר מזה, כח למשוך אותם ולהוציא אותם במחשבתו, שאינה מחשבה שכלית כלל וכלל. כמובן, עושה זאת תוך כדי כך שמעורר רחמי שמים שלא יתפסו ושתהיה סיעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע. אם הסיפור הזה מסופר בסגנון זה, שאין צורך לעורר רחמים רבים אצל הרבי, כי בלאו הכי דבוק וקשור בעצם עם החסידים, אפשר לתת לזה עוד נקודת הסבר לעומק על דרך הקבלה והחסידות. לעורר רחמים רבים על מישהו זה לעורר את סוד הדיקנא, להגיע לדיקנא קדישא דא”א (או דעתיקא) – יגהמ”ר של הכתר – שם זה המקור של רחמים רבים (ובפרט כשצריך לעשות נס, למעלה מהטבע, צריך רחמים רבים של הכתר, ולא די ברחמים של ז”א).
אם הרבי כך צוחק על בקשת החסידים שהוא יתווך ויעורר רחמים רבים, סימן שלפי החוש שלו ברבי הקודם – ואם יש מישהו שיש לו חוש ברבי הקודם, זה בודאי הוא – המקום ממנו באה ההצלה זה מקום שגם יותר גבוה מהדיקנא דא”א וגם המקור שלו. לפי הקבלה ל-יג תיקוני דיקנא יש שני מקורות (ובשביל להבין בדיוק צריך ללמוד כתבי האריז”ל לעומק) – מו”ס, הטעם הכמוס של הכתר, כח המשכיל בלשון החסידות, וגבוה מכך, הכתר של הכתר, הגלגלתא, “אהבה רבה” או “חפץ” שלמעלה מרצון סתם. כאן, בסיפור הזה, איך שהוא מסופר, מרגישים את החיבור שבכתר של שתי הבחינות האלה – זה שהרבי חושב עליך, המחשבה שלו באה ממו”ס, וזה שהוא חושב מתוך אהבה רבה, ולא רק חושב אלא אוהב אותך באהבה אין סופית, והאהבה האין סופית של הרבי זה בעצם היד ימין שמסוגלת להגיע אליך (לא יד ימין של ז”א, עליו נאמר “וימינו תחבקני” בקירוב, אלא יד ימין של עתיק המתלבשת בגלגלתא דאריך, והיא חובקת עולם – יד ימין זו אהבה, אבל זו אהבה של עתיק המלובשת בגלגלתא דאריך). ככה זה לצייר רבי,כמו בסיפור הזה, שהוא מוציא אותך מהגלות ומסכנת המות עם יד ימין האין סופית שלו, ותוך כדי שהוא מרוכז כולו ונמצא בהתפשטות הגשמיות (כפי שרואים בסיפור הזה), שאינו כאן אלא יחד עם החסידים (לא רק טלפתיה, אלא הרבה מעבר לכך, שהוא עצמו נמצא שם וידו חובקת אותם וכך מוציא אותם). שתי הבחינות של “חפץ חסד” (התלבשות חסד דעתיק בגלגלתא דאריך), יחד עם היכולת להתקשר מרחוק, בחשיבה נעלמת, אלו שני מקורות יג תקוני דיקנא.ועוד ‘ווארט’ (כונה של האריז”ל): האריז”ל אומר שביגהמ”ר מ”אל” ועד “נוצר חסד” (המזל השמיני, מזל עליון ממנו יונק אבא) שרש המדות הוא ממו”ס, אבל מ”נוצר חסד” עד “ונקה” (המזל ה-יג, מזל תחתון ממנו יונקת אמא) מקבלים האור מגלגלתא, ורק ב”נוצר חסד” יש חפיפה, שמקבל משניהם. על “נוצר חסד” נאמר “אַיִן מזל לישראל” – הרבי שם במקורות היגהמ”ר, אבל כחו לאחד אותם שייך בפרט ל”נוצר חסד”, המדה השמיני והאין סופית, והוא הממשיך שפע וכו’ מה”אַיִן מזל לישראל”. עד כאן הכח הראשון של הצדיק, שכולו אומר כתר עליון.
