Reunión Jasídica del 25 de Iyar en Kfar Jabad – Israel
Celebrando la liberación de Meir David Jai sheihié, Etinguer
Por el Rabino Ginsburgh
Se Cantó: “Hashem Libera a los Cautivos”, y “Mi Alma está Sedienta de Ti”.
Primeras palabras de introducción
Hablamos antes de ayer sobre el verso: (Tehilim 84:3)
“Mi alma anhela y se consume por estar en los patios de Hashem; mi corazón y mi carne [anhelan] cantar al Dios vivo.”
Dijimos que está explicado en Jasidut que la primera parte del verso “Mi alma anhela y se consume por estar en los patios de Hashem”, se refiere al servicio de los tzadikim, los justos que puede llegar sólo hasta “los patios de Hashem” pero no a Su Esencia misma. En cambio “mi corazón y mi carne [anhelan] cantar al Dios vivo”, se refiere al servicio de los baalei teshuvá, los arrepentidos y retornantes, que llega hasta Su Esencia Misma Bendita Sea. “Dios vivo” indica la Esencia de Dios.
“Mi corazón y mi carne” aluden a un nivel relativamente superficial y exterior, sin embargo quien se encuentra en ese nivel superficial y grita a Hashem y retorna a Hashem desde lo profundo del corazón, y también le brinda sus poemas y entona melodías a Hashem, esa persona justamente llega hasta “el Dios Vivo”.
Dijimos que “El Dios vivo”, “KEl Jai”, אל חי es una señal numérica de los días de la cuenta del Omer. Hay 49 días en la cuenta del Omer, como la guematria de KEl Jai.
Se dijo muchas veces que los 49 días de la cuenta del Omer, el período de rectificación de las cualidades del corazón, suma también לב–טוב, lev tov, “buen corazón”. Pero si le restamos 1 a לב, lev, “corazón”, [32], y se lo agregamos a טוב, tov, “bueno”, [17] se transforma en אל חי, KEl Jai, “Dios Vivo”, [31 y 18]. Quien tiene un buen corazón puede conectarse y llegar hasta “el Dios Vivo”.
כ”ה אייר ע”ו – כפ”ח
“מתיר אסורים”
התוועדות שחרור מאיר-דוד-חי שי’ אטינגר
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט”א[1]
א. מי-לי-לי
נגנו “צמאה לך נפשי”.
לחיים לחיים, שיהיו בשורות טובות, ישועות ונחמות ונקמות.
“לבי ובשרי ירננו אל אל חי”
שלשום דברנו על הפסוק “נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות הוי’ לבי ובשרי ירננו אל אל חי”. אמרנו שמוסבר בחסידות שהחלק הראשון של הפסוק, “נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות הוי’” היינו עבודת צדיקים, שמגיעים עד “חצרות הוי’” אך לא לעצמות ממש, ואילו “לבי ובשרי ירננו אל אל חי” היינו עבודת בעלי תשובה שמגיעה לעצמותו יתברך ממש, “אל חי” מורה על העצם. אף על פי ש”לבי ובשרי” הם חיצוניות יחסית, אבל דווקא מי שנמצא בחיצוניות וצועק לה’ ושב לה’ מעומקא דלבא – גם מרנן ושר לה’ – הוא מגיע עד “אל חי”.
אמרנו ש”אל חי” הוא סימן לימי ספירת העמר – יש מט ימים בספירה, כמנין “אל חי“. הרבה פעמים אומרים שספירת העמר היא לב–טוב, אבל אם לוקחים אחד מה-לב ומוסיפים ל-טוב הוא הופך להיות “אל חי” – מי שיש לו לב טוב יכול להתקשר ולהגיע ל”אל חי“, “לבי… ירננו לאל חי” (גם ר”ת לבי-בשרי הם לב ו-לבי רומז ללבי-בשרי-ירננו). דברנו על כך שהביטוי “אל חי” מופיע ג”פ בתנ”ך (ללא אות שימושית), וכל פעם הוא בסוד “מועט מחזיק את המרובה” לפי חז”ל.
